שובי שובי כו'. הנה כתבנו שהמצאת הויכוח הלז שבכל דברי השיר הקדוש הזה הלא היא כאלו אדון העולם אבי ישראל עם עמו אשר בגלות החיל הזה יתוכח לעיני העמים הנקראים בנות ירושלים שהוא יתברך ידבר כאשר ידבר איש אל אשת חיקו אשר הרחיק' ואהבת עולם אהבה ויבקש ממנה תכין עצמה בתכשיטי הכשרון הראוי' וישיב' לקדמותה והיא תשיב אמריה לו ככל הכתוב למעלה ופעם תדבר עמו יתברך ופע' אל העו"ג אשר אצלה וגם הם ישיבו אמרים אליה וגם הוא יתברך להם ככל הכתוב למעלה והנה בכלל ספרו ית' שבחה אמר כי בצאתה ממצרים נדבה לבו בכשרון גדול עד הגיעה אל היותה מרכבה אל השכינה כלו' כי ע"כ גם עתה תשוב עדיו יתברך ויחדש טובה כמאז אשר היתה בגנת אגוז שהוא משל אל ארבע מחנות כמדובר ע"כ בשמוע העו"ג עונות ואומרות אליה שובי שובי השולמית כו' לומר אחר שכן הוא מה לך תתעצלי מלשוב אל אלהיך יעלך במעלות ארבע מחנות מרכבתו ואם רב ממך ההשגה הגדולה שהיא לאט לך שובי אל מעלתך הראשונה בארבע הדרגות והוא כי הנה ארבע מחנות שכינה לא מדרגה א' הנה כ"א זו למעלה מזו לכן שובי אל האחד ואח"כ שוב אל השנית וזהו שובי שובי ואחר עלותך שתי הדרגות יצטרף היותך השולמית בעלת שלימות מכל העמים כאמור בפ' אחת היא יונתי לעלות בנקלה אל שתי המעלות האחרות וזהו שובי שובי שהוא עד היות בך השגת היותך מרכבה בארבע בחינות מחנות שכינה לשוב להיות מרכבה אליה כבראשונה בהר סיני ועי"כ מחזה שדי תחזה כמאז ולא בלבד את כ"א גם אשר יתלוו אליך כמוני וזהו ונחזה בך כי נחזה במחזה השכינה אשר תחזה אתה גם אני באמצעותך וזהו ונחזה בך משיב הוא יתברך אליהן ואומר מה תחזו בשולמית התחשבי כי בהשגתה יהיה לכם השגה כמוה בקדושה לא כן הוא רק כמחולת המחנים שהוא כמחולת השתי מחנות של יעקב באו' ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים על ב' מחנות מלאכים כמפורש אצלנו שם ואמר הנה אתם אויבי ישראל אתם ואינכם קרובים אל ישראל יותר מעשו אל יעקב ועכ"ז מהשגת יעק' להיות לו שתי מחנות מלאכים מה נמשך לעשו ממנו הלא לא היה רק הכאות וחבטות גדולות כמאמרם ז"ל שאותה הלילה פגשו המחנות ההם בעשו ואנשיו והיו אומרי' לו למי אתם והיו אומר בן יצחק והיו מכים ופוצעים בם חוזרים ואומרים של אברהם אנו וחוזרים ומכים. של אחי יעקב אנו היו נוחים וזה מאמרו יתברך פה מה תחזו עם השולמית שהבי"ת תשמש במקום עם הלא לא יהיה רק כמחולת ושמחת המחנים כאשר שמחו עשו וזרעו במחנות יעקב שאדרבא הכום וגם באומר' של אחי יעקב לא היה רק שלילת הכאות אך לא שלימות:
מה יפו פעמיך כו' אומר הוא יתברך ראי נא הכנותיך לשוב עדי ושאמצא לך שע"כ קראתיך שולמית כי שלימה את ויקל עזר משדי להגיע עדך לעוזרך כי הלא יש בך כמה סוגי שלימות אם יתעוררו לעורר את האהבה להשיבך עדי כי הנה ראשונה מה יפו פעמיך כי הנה לא יבצר בכל דור סוג צדיקים יוצאים ובאים בקרב העם ללמדם איכה יעבדו את ה' כמעשה אבינו הראשון הוא אברהם יוצא ובא ממקום למקום לעשות נפשות רבות ויש זולתם יבחרו בהכבד ושבת על פנת ירכתי ביתם לא ימוש ספר התורה מידם ולא ילמדוה את בני ישראל ועל הסוג הא' אמר פעמיך הם הצדיקים שאומנותם ללכת להיישיר את העם שע"כ פעמי ורגלי העדה יקראו ומה יכו אלה בנעלים והוא כי עליהם נאמר כי מלאכיו יצוה לך כו' על כפים ישאונך כי ע"כ הולכי בדרך מצוה אין נזקין כעת צאת ישראל ממצרים שעל לכתם בדרך מצוה אמרו רז"ל שמרעמסס על כפים נשאום מה"ש וזהו ואשא אתכ' על כנפי נשרי' נמצאו מה"ש הנעלים אליהם וזהו מה יפו פעמיך בנעלי' ובזה את תופסת אומנו' אברהם אביך כי בתי אתה וזהו בת נדיב שע"י עושה נפשות כמאמרז"ל בב"ר וזה הסוג הוא היותר חביב לפני כי הסוג השני הם חמוקי ירכיך הם המרבים ישיבה בבית מדרשם מיוחדים לישיבה כעוגל הירכי' הן אמת שחשובי' לפני כמו חלאי כתם אך בלבד לחלאים מעשה ידי אמן והוא כי כאשר תכלית החלאים הוא לתלותם באזן על כן בהעשות' ע"י אמן ולא ינתנו באזן הם משוללי הגעה אל התכלית כן הלומד ולא ילמד ויישר את העם לשום הדברים באזניהם ידמה לחלי כתם שלא ניתן באזן שהוא מחוסר התכלית וזהו כמו חלאים שאין בה רק מעשה ידי האמן בלבד ולא נתונה באון כן יחסר מאלה שם באזני העם הישרות לימודו אשר למד כי תכלית הלמידה הוא להיישיר וללמד כלומר וע"כ החלוקה הראשונה היא הנבחרת כי ע"כ שיבחו את שמואל עם ששתיהן כא' טובות:
שררך כו' גם יש בך לעוזרך זכות בעלי צדקה כי בצדקה תכונני ונקרא שרר למה שלא מבלתי חפץ ה' בעניי' יחסר לחמם כ"א למען זכות את העשירי' כמאמר ז"ל על פ' חסד ואמת מן ינצרוהו בשוחר טוב וע"פ דרכם יטבו אשמותם בדלות' וכמ"ש אצלנו על פ' את העני עמך אלא שלמה שישראל כלם כאברים רבים בנפש א' וכאשר הלב יחלוק מזון לאיברים ולא יקפיד כי הם לאחדים יחשבו כן הוא העשיר אצל עניי עמו ככתוב אצלנו על פ' חיי בשרים לב מרפא כו' כי בני ישראל הם בעלי נפש א' כמאמר הכתוב שבעים נפש ע"כ יחשבו גויותם כאברים של גוף א' וע"כ ניתן לרש ירבה ממונו כי הוא כמשפך להריק וכפי הריקתו יריקו לו מן השמים כמפורש אצלנו על פ' מתן אדם ירחיב לו כו' וע"כ אמרז"ל אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן צדקה שנאמר כו' ואפילו עני שנאמר ועניתיך כו' וע"כ קראם שרר לנותני צדקה שהם כמשפך וצנור להריק לעניי עם כשרר שהוא צנור להתפרנס ע"י כל האברים בהיות העובר בבטן המלאה אוכלים כל האברים ממה שאמו אוכלת ע"י השרר כן יאכלו הדלי' ממה שהשכינה מקבלת להשפיע ע"י עשירי עם שהם כצנור מעין השרר ולא יחוש פן יפגם ממונו ע"י תת ממנו צדקה כי הלא ידמו אל אגן הסהר שהוא בהיות הירח פגום עשוי עגולה כאגן שידוע שאל יחסר המזג כי מעולם לא נשארה הלבנה פגומה תמיד כ"א תמלא בקרוב בודאי כן פגימת הנותן צדקה הנעשית בממונו אל יחסר מלואו.
או שיעור הכתו' שררך הם נותני צדקה אשר בך הם אגן הסהר שממונם פגו' שמזונות' מצומצמי' או מתפרנסי' מן הצדקה אשר ע"י היות' כשרר שנותני' אל יחסר המזג שהוא ית' ירבה למו כמאמרז"ל על וכן נגוזו ועבר על מי שמזונותיו מצומצמי' ועל עני המתפרנס מהצדק' ונותן שמובטח לו שיפרנס אחרים משלו וזהו ועניתיך לא אענך עוד וגם לך זכות אחר להועיל ולעזר והוא בטנך שהם פרי בטנך תינוקות של בית רבן שהם ערימת חטים הוא הכרי משולל מוץ וקש כן הם הכל בלי חטא משולל גאו' ויוהרא כמוץ שעל ראש שבולת ומשוללי היותם משועבדים אל קנייני העה"ז ומאכליו כגדולים שעל פת לחם יפשע גבר כקש היא קנה השבולת משועבד אל החטה שעליו הוא האוכל אך ת"ש בית רבן לא יפנו אל קניני החומר וזהו ערימת חטים משוללי מוץ וקש שהם משל אל שתי הבחינות ועי"כ הם סוגה בשושנים שמהבל פיהם המלאכים הנעשים ממנו לא יעצרם שום פניה וחטא להיותם מסובבים אליהם כאשר לגדולים רק הערימה הזאת שהוא משל אליהם היא סוגה ומוקפת כשושנים שהוא משל אל המלאכים כמדובר:
שני שדיך כו' גם לך זכות התורה כמאמר רעיא מהימנא ע"ה שאומר עני ורוכב על חמור הוא שאם יהיה עניות מע"ט יבא מלך המשיח על זכות תורה כד"א יששכר חמור גרם והנה התורה תכלול שני סוגים דרך הפשט ודרך הסוד ועל ב' סוגי המלמדים אותנו שאנו יונקים מהם כיונק מדדי אמו אמר שדי שדיך הם שני סוגי מלמדיך שתינוק מהם הם ימהרו קצך כשני עפרים קלי המרוץ ואל יעלה על רוחך שדרך הסוד לבדו הוא שיעמוד לך כי הלא המה כתאמי צביה שנפשותם קשורות זו בזו עד שבמות הא' ימות גם השני כן ב' הסוגים הנזכרים האלה קשורים יחד זה בזה כנודע כי גם דרך הפשט דבק ומקושר הוא עם הסוד וע"י הפשט עושה רושם גם בשורש הסוד:
צוארך כמגדל כו' עוד יש לך זכות הצדיקי' הגדולים סובלי יסורין להגן על הדור כר"א בר"ש ורבי' הק' שכשנתבשר ר' חייא ברפואת רבי אומר אוי לכם מעוברות שבא"י שכל ימי ייסורי רבי לא הפילה אשה ולא היתה עצירת גשמים ולהם יכנה בצואר למה שהם מרימי עול עון הדור כצואר המיוחד לעול ואמר שהוא כמגדל השן והוא בהזכיר מאמרם ז"ל אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ואם בא להקפיד מתורתך תלמדנו ומה אם שן עבדו וכו' יפיל לחפשי ישלחנו מי שייסורין על כל גופו לא כ"ש שיהיה חפשי מגיהנם וזה יאמר פה כי מי שהוא צוארך סובל עול יסורין הוא כמגדל השן כי כמגדל וכחוזק שיש לשן שע"י הפלת הרב את השן עבדו יצא העבד לחירות כן ע"י תפלת והכנעת איש צדיק מאישי ישראל יצאו כל ישראל לחירות משעבוד איזו צרה המעותדת לבא כי כל יחידי ישראל הם לאחדים כאברי הגוף ע"ד אומרם ז"ל על פסוק אשרי הגבר אשר תיסרנו יה כו' א"ת תלמדני אלא תלמדנו שמן התורה תלמוד ק"ו משן ועין כו' גם יש לך זכות המשפט שע"י המשפט העולם מתקיים וההפך במהפכו והוא כי בהיות המשפט כראוי מתקיים כל מה שיגזרו על הנידון מן השמים כי כל מה שיצא משפטו בב"ד של מעלה הוא היוצא בב"ד של מטה בהיות המשפט על הדין ועל האמת ונמצא העולם מתנהג ע"פ בית דינו יתברך כי אלהים נצב בעדת הדיינים והוא מעיר לעזור יתברר האמת באופן יוסכם למטה הסכמת ב"ד של מעלה משא"כ לוקחי שוחד ומטים משפט שמהפכים משפטו יתברך ומקלקלים סדר משפטו ודינו יתברך שאם גזר על איש חיים וימיתוהו שלא כדין מאבדים העולם וההיקש בממון מי שגזר עליו הוא יתברך ריוח מאה מנה ונותנים לו ויבאו ב"ד ויטלו ממנו כלם או מקצתם ויתנו לבעל דינו שלא כדין הם מקלקלים העולם מש"כ עושי משפט כראוי שהוא יתברך יהיה אתם כי יהים דינם למטה מכוון אל העליון וזה יאמר עיניך הם עיני העדה כד"א ונעלם מעיני העדה ואם מעיני העדה נעשתה בשגגה הם גדולי ישראל סנהדריהם ודייניהם ואמר דייניך הם ברכות בחשבון מה הברכות כל המים אשר בהם הנראים לעיני' הם אשר היו למעלה כן עיניך משפטיהם ודיניהם הם עצמם אשר היו למעלה והמשפט עצמו אשר נעשה בשמים הוא הנעשה על הארץ ואל יעלה על רוחך כי לא יהיה זה רק בסנהדרי גדולה או קטנה אך לא בב"ד של שלשה כי לא יושפע בהם בכוון מה שבב"ד העליון לז"א בחשבון לומר צא וחשוב מלת ברכות וע"פ החשבון לבך תשית לדעתי אשר כיונתי אם לסנהדרין או גם לג' דיינים והוא כי ברכות עולה תרכ"ח ותיבת דייני ישראל עולה תרכ"ה ושלשה שהם הדיינים משלים לתרכ"ח וזהו בחשבון כי הם ג' דייני ישראל כמנין ברכות כמדובר כי גם על ג' דיינים אמרתי ופן תאמר בלבבך הלא כמה פעמים יפול מחלוקת בין הדיינים מהם פוטרים ומהם מחייבים מי יודע איזה כת מהם הוא אשר אלהי' הופיע עליהם שפע כיוון הדין העליון איזה כת מהם מוכן יותר לפניו ית' לכוין אל הדין העליון אל תחוש כי הלא מה שאמרתי שהוא ברכות מכוון אל מה שלמעלה היא בשער בת רבים הוא שער הזקנים הוא ב"ד כי מה שהוא בת רבים כלומר הבת של הרבים הוא ע"פ הרוב ומלת בת כמו בת עמי בת בבל גדוד בת אדום שהוא כאו' עדת עמי עדת בבל וכיוצא כן יאמר בשער שהוא ב"ד מה שהו' בת רבים היא עדת הרבים אם מזכי' או מחייבי' מה שהוא דעת הרוב הוא הדבר אשר יצא מה' והיה משפטו ודינו בשמים ממעל וש"ת ואיך יתכן והדין הוא כ"א יחד כלם כל הב"ד של מטה יפתחו לחובה יאמר על הנדון שהוא חייב מיתה קי"ל שהוא פטור דבעינן עדה שופטת ועדה מצלת ואיך יתכן שמה שאנו רואין אותו בפנינו שהוא חייב בדין שע"כ כלם פתחו בחובה שלא תהיה החובה המשפט האמתי למעלה וא"כ איך בפטור אותו לא יצא משפ' מעוקל כי הלא דע איפה כי מה שאתה פוטר מפני כך הוא הדין העליון באמת כי הנה אפך ורוגזך שהעינים הנז' הוא הב"ד מתמלאים אף ומחייבי' את הנידון הוא כמגדל הלבנון הוא כמגדל הלבניות וזכות ורחמים כמגדל האמתי העליון כאשר האף הנז' הוא צופה פני דמשק כלומר כאשר כל הב"ד צופה ומביט לחובה שהוא לעומת פני דמשק הוא חובה כד"א עד חובה אשר משמאל לדמשק ושעור הכתוב אפך ורוגזך בחייבך הנדון הוא לו לרחמים כמגדל הלבנון העליון שמשם הוא לו הלובן וזכות כאשר הבית דין הי' כלו צופה פני דמשק הוא חובה כלו' שפתחו כלם לחובה:
ראשך עליך כו'. לבא אל הענין נזכירה מאמרז"ל בגמרא ריב"ל אשכחיה לאליהו דהוה יתיב אפתחא דמערתא דרשב"י ז"ל א"ל אימת אתי משיח א"ל זיל שייליה לדידי' א"ל והיכ' יתיב א"ל אפתחא דרומי כו' א"ל ואימת אתי מר א"ל היום למחר אשכחיה לאליהו א"ל חזיתיה א"ל אין כו' ועוד א"ל לאימת אתי מר וא"ל היום א"ל היום אם בקולו תשמעו ע"כ. והנה באו' שהוא אפתחא דרומי פרש"י ז"ל שהוא בשמים נגד פתח רומי ועדין הלא כמו זר נחשב למה לא בחר להסתופף בשמים לעומת ערי א"י ולא לעומת רומי שבח"ל. ועוד כי הלא ריב"ל מא"י היה כי שם ביתו וללכת עד עיר רומי היה צריך ימים רבים ואיך יאמר למחר אשכחיה לאליהו כו' שיורה כי ביום א' הלך עד שם ולמחר סיפר את אשר קרהו עמו. אך הנה זה יובן במאמרז"ל כי מערה אחת היתה בין צפורי שהיה בו רבי לרומי שהיה בו דר אנטונינוס והיה הולך ללמוד עם רבי בכל יום ויום ובכל לילה כמפורש בגמרא והיעלה על לב כי מכרך גדול של רומי עד צפורי היתה מערה מפולשת והוא מהלך כמה חדשים והים הגדול בינתים ושהיה הולך ושב בכל לילה אך הנה בעינינו ראינו עוד היום קרוב לצפורי עיר ששמה רומי ושם היה מושב אנטונינוס ויסב את שמה רומי כשם עיר מלכותו והיא בקרב א"י הארץ הקדושה ועליה אמר כי המשיח כנגד פתחה של רומי על השמים כבודו ושם דבר עם ריב"ל:
עוד למדנו מהמאמר הנזכר כי נכון ומזומן הוא משיח צדקנו לבא כפרי המבושל לילקט כאומרו היום אם בקולו תשמעו כי אשמותינו מפאת עצמנו הם המעכבים ובהם היא תלוי עד יוסרו חבל אשמותינו ויבא אלינו כי מצד עצמו מוכן ומזומן הוא כמדובר ובזה בא נבא אל הענין הכתוב והוא אמרת אלוה צרופה באמת באמור הנה אמרתי לך כי לא יחסרון ממך הכנות להעזר לשוב ולמהר את הקץ אל יעלה על רוחך שיש עיכוב מצד מלכך הוא מלך המשיח שלא נולד עדיין או שלא הוכן עד עת קץ כי הלא ראשך שהוא ראש לך הוא עליך כבר בשמים וכמאמר רש"י ז"ל על אומרם בגמרא דיתיב אפתחא דרומי שהוא בשמים נגד פתח רומי וז"א עליך שהוא עליך בא"י כי אינה כרך גדול של רומי כ"א רומי הקרובה לצפורי שמשם היה הולך אנטונינוס מרומי שקראה בשם ראש הממלכה עד צפורי דרך מערה ללמוד תורה מרבי כמדובר וז"א עליך לומר מי שהוא ראשך מוכן הוא כי כבר הוא עליך מייחל בכל עת לבא לך והוא ממולא מכל מיני שפע עליון ואין עיכוב מצדו כי הוא כשבולת חטה שכבר נתבשלה כל צרכה ובכל עת הוא זמן לקיטתה וזהו ככרמל כד"א גרש כרמל שהוא כר מלא כמאמרז"ל ודלת ראשך הוא ציצי' שער של ראשך הוא שער מלכך הנקרא ראשך שהוא משל אל חוטי וחבלי אשמותיך הנעשים כשערות שבהם נאחז ונתלה מלבא אלינו שהם חוטי צינורות דין כנרמז בשער הלויים בס' הזוהר הן אמת שהוא כארגמן אדומים כשנים הם חבלי אשמותינו המושכים ומעכבים אותו מלבא וע"כ קראו דלת כי נדלה בה מעל הארץ כד"א הדלה עליה את הגפן שהוא כאחוז ותפוס למעלה בציצית שערו מעוכב מלרדת אל תתייאש על זה כי הלא הוא מלך אסור ברהטים לומר הנה מעתה כבר הוא מלך אשר הומלך עליך לבא לך אלא שבשער הנזכר הוא אסור ברהטים והוא כי נשא המשל אל מלך שהוא קשור בחבלים דקים בשער באמבטיאות של מים שבהמלאות האמבטיאות ויפוצו מימיהם חוצה ישורו החבלים וימותו ויותר המלך ממאסריו ויבא אל היכלו כן המלך המשיח הוא אסור וקשור ברהטים בשקתות המים הם זכות תופשי התורה ומלמדים אותה לישראל שנמשלה למים כמאמר רעיא מהימנא עני ורוכב על חמור שזכו' ביאת משיחנו נשען ורוכב על זכות תורה כד"א יששכר חמור גרם וזהו אסור ברהטים של שקתות המים הם זכיות תורה שכאשר יפוצו מלמעל' ימוחו השערות המעכבים ויותר מאסרו ובא יבא ברנה:
מה יפית כו'. אחרי אומר יתברך כי נכון בידו יום גאולתנו ומשיח צדקנו אשר על ראשנו ממולא שפע לבא אלינו ואין מחסור זולתי מיתרי אשמותינו אשר בם נאחז עד אשר ננתק חבלינו בל יחזקו לעכבו כי נשוב מהם בא ויאמר אל תאמר נא ישראל שעל פי הדברים האלה תאבד תקוה חלילה כי אני תולה גאולתך בתשובתך ואת מה אמול' לבתך ואולי תחזיקי תמיד במשובתך לרוע יצרך ולא תגאלו עוד לא כן הדבר כי גם שלא תזכי לא תבצר גאולתך כי אם שתהיה בצרו' רבו' ורעות משא"כ אם אלי תשוב מאליך שמלכך יבא לך בשמחה ובשירים וגם אני אליך אקשר אהבה בך בתפנוקים ותענוגים וצר לי עליך בבא חבל לך וכל חפצי הוא לקשר את האהבה בתענוגים ולא בצרות וזהו מה יפית כו' והוא מאז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה והוא כי הנה אם היינו מעוררים את האהבה ומתדבקים מאלינו באהבה רבה עמו יתברך וזוכים לאחישנה שהוא בדור שכלו זכאי לא היה צריך חבלי משיח כי אין החבלי משיח רק על היות הדור חייב וכדי לעורר אהבתנו עמו יתברך להשיבנו עדיו ואם היינו זוכים לאהבה טרם עת קץ לא תהיה האהבה אשר נקשר עמו יתברך ע"י צרות רק ע"י אושר ושובע שמחות ותענוגים ואמר הוא יתברך מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים כמה טוב וכמה נעים הית' אהבה בתענוגים ולא בצרות וחבלי משיח כלומר שע"כ קדמתי כמה פעמים לעוררך אלי שתשוב למען הביא עליך את כל הטובה בתענוגים ולא בצרות וש"ת אלי כי הלא שבחתיך כי מכף רגל ועד ראש את כלילת יופי כאשר היחלתי ממה יפו פעמיך ועלית גם עלה אבר אבר משבח ואו' כל שעור קומתך עד ראשך עליך שהוא לפאר ולרומם רב התפאר' שבכל חלקי שלומי אמוני ישראל בכל בחינות שלימות אשר המה כוללו יפיך וא"כ איפה הלא תאמרו מה לי עוד שלימות על כל אלה ויקום אבי שבשמים ויעשה למענם ולא יאחר אמנם דעו וראו כי עדיין את צריכה ליתקן ולהתקשט כי יותר ממה שאת חפצה ליינק שפע טובה וגאולה אני חפץ להניק ולהשפיע ולהיטיב כי גואל אנכי ומה גם בהיות בך שבח שעור קומתך ששבחתי אך מה אעשה וזאת קומתך כו' והוא כי הנה כתבתי לך כמה שלמיות בחלקי האומה מחולקים בחלקי שיעור קומתך מהם רמוזים בפעמיך ומהם בירכך ומהם בשררך ומהם בבטנך ומהם בשדיך ומהם בצוארך ומהם בעיניך ואפך וראשך ועכ"ז אינך זוכה לשאחשנה ותהיה אהבה בתענוגים והטעם כי זאת קומתך הכוללת כל חלקי שלמים שבך דמתה לתמר אינם כ"כ שלמים שיזכו להיות ממקבלי שפע פרי גודל מעשיהם הטובים בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב רק שיתייסרו בעה"ז לנכות מעשיהם אשר לא טובים עד הסתלקם מהעולם ויאכלו וישבעו שם במתן שכרן וזהו דמתה לתמר שעד ע' שנה לא תגלה ותראה פרי הפרחתו וכן המה עד ע' שנה שהוא כל ימי שנותיהם בעה"ז לא יזכו לפרי מעשיהם ועי"כ לא תקוה ולא תהיה אהבה בתענוגים ושדיך הם הראוי' תלמוד ותינק מדדיהם תורה ומעש"ט הם כאשכלות ולא אמר כאשכלות הגפן רק סתם חוזר אל התמר הנזכר לומר שאין תוכם בעצם כברם כי הם כאשכלות התמר שברם מתוק ותוכם גרעין קשה והמוצץ לא יוכל למוץ רק מהחצוניות ובדחקו לא יקח את כל מאומה כי קשה הוא כן הדבר במלמדי תורה ומצות ומוסר שאם נופת תטופנה שפתותם ולבם לא כן בעצם כלבב דוד ודומה לו לא יסכונו למודיו ומוסריו אל יונקי שדי השכלתו בעצם כי הלא זה טבע כל דבר להגיע עד מקום כיוצא במקום שממנו יצא וע"כ החכמה ומוסר היוצאים מקירות לב משמיע' עד קירות לב מקבלם יכנסו ואשר הוא מהחוץ ולא מהלב לא יעבור בלב השומע רק בחצוניותו וז"א הנה שדיך הם כאשכלות התמר הנזכר מתוקי' מבחוץ וקשים מבפנים ואיך תינק ותמוץ ועד פנימיות לבך לאהבה את ה' ע"י בכל לבבך ובכל נפשך ומה גם אם יכוין על שנאת חנם או קנאה ותחרו' אשר המה אלה אשר הגלונו בגלות החיל הזה ועוד ידם נטוי' בין רב למעט ואי' איפה אשר יוכל לומר זכיתי לבבי באופן כי גם שדיך כי יונקו עם היותם מתוקי' מדבש תוכ' לא יבצר מהיות קושי בצד מה כגרעון שתוך פרי אשכלות התמר ומעכב מלקבל הכשרון בשלימות כמדובר. או יאמר שדיך הם מלמדיך אשר שדיהם תינק כאשכלות התמר שלא יהנה אדם ממנו רק מהחצוניות ולא מהפנימי כי קשה כעץ הוא כן מלמדך לא ימציאו עצמם ללמדך מפנימיות ידיעת' כך מהחצוני' מתקשים ללמדך הפנימיות והנה אמרתי אעלה בתמר כו' או' הוא יתברך הנה אמרתי בלבי אעלה בתמר הוא כל חלקי קומתך הנזכר שדמתה לתמר כי תהיו מרכבה אלי ולא בלבד אל חלק הנפשות למעלה אחר סלוקם כ"א גם אוחזה בסנסניו הוא חלק הגופים כמאמר ז"ל צדיקים דומים בעה"ז לאילן שנטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה הנה המשילו הנפש אל האילן והגוף לנוף כמבואר אצלנו במקומו כן יאמר מה שאמרתי בלבי הוא שגם אוחזה התפשטות אחוזה מה גם בגופים כי בגוף ונפש אשרה שכינתי עליכם אך מי יתן איפה ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן ולא כאשכלות התמר שלא יהיה תוכ' קשה רק כאשכלות הגפן שהתירוש כנוס בתוכו והבא למוץ מוצץ כל תוכיותו משא"כ עתה לכל א' מן הדרכים. או יאמר אמרתי אעלה ואהיה מרכבה אל חלקי התמר הם השלמים שבך כנז' ואגבם אוחזה בסנסניו הם יתר העם הבלתי מוכנים שהם כסנסני השלמים המשולים לתמר שבחול השפע על השלמים יתפשט גם לבלתי' שלמים אך צריך יהיו נא שדיך כו' כבקודם וריח אפך הם כחות הטומא' הנעשי' ע"י עונותיך שהם ריח נמשך מאף וחימת העבירות יהיו כתפוחי' שיהפכו לריח טוב וקדוש מתייחסים אל שדה תפוחים והוא שתהיה תשובתם מאהבה באופן שתהיה גדולה תשובתכם עד העשות זדונות לזכיות כמאר ר"ל על השב מאהבה כמבואר אצלנו יפה בחבצלת השרון על מאמרז"ל בגמרא על שתי מימרות ר"ל הא' גדולה תשובה שזדונו' נעשו' כזכיות ומקשה איני והאמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגו' ומשני כאן מאהבה כאן מיראה כי השב מאהבה זדונות נעשות כזכיות שהוא כמבואר אצלנו שם שעל כל עון ששב ממנו הוא מחיים מצות עשה ונברא מלאך ממנו בכל מ"ע שאדם עושה שקונה לו פרקליט אחד נמצא שבמקום כח הטומאה אשר פעל ועשה בהעוותו מהפכו לכח קדושה בתשובתו מאהבה וזהו וריח אפך העוון שהוא עצמו אפך ורוגזך ליסר' אותך יהיה ריחו כתפוחים שיהפך לזכות להריח בו בג"ע הוא שדה של תפוחים הם אורות זכיות ישראל וגם כמו שאמרתי ויהי נא שדיך להניקך כאשכלות הגפן כו'. שגם פנימיותם יהיה ראוי למוץ גם וחכך אחפוץ יהיה כיין הטוב כלומר שתמוצי בחשק נמרץ הנה השלמים הנקראים שדיך בהיותם כאשכלות הגפן שלא תאמר די שלא תהיה כמוצץ דבר שתקוץ בריבויו רק כיין הטוב שיערב לחכך מרוב תשוקה שתמוץ ולא תשבע. או יאמר אל יקרך בהיות שדיך שהם מלמדיך כאשכלות הגפן שתמוץ מיין אשכלות גפנם כשותה מיין אשכלות יין המשכר שהולך דרך עקלתון שאדם מריק אותו דרך פיו למטה ומעקש דרכו ועולה לראש ומבלבל דעתו כן אל תפן בלימודך להעלות על ראשך חוטר גאוה ויתר פניות הבלתי טובות רק וחכך כיין הטוב הבלתי משכר הוא המשומר כי כאשר יטעם חכו ליהנות מהיין ההוא הוא אושר המקוה ע"י עסק בתורה לשמה לא יהיה הולך לדודי הוא הת"ח דרך עקלתון כיין המשכר העולה לראש לקנות במוחו פניות רעות נוט' מהאמת כשכור שיחוג וינוע ביינו כ"א למישרים דרך ישרה שפע טוב ושלימות משפיע לכל חלקיו נפש וגוף מראשו ועד רגליו ולא בלבד בחייו כ"א גם אחר מותו היין הטוב ההוא דובב שפתי ישנים כי שפתותיו דובבות בקבר משא"כ אם בתורתו פנה בה אל רהבים ושטי כזב כמדובר. או יהיה אומרו הולך לדודי כו'. תשובת ישראל אליו יתברך לומר הלא אמרת שיהיה חכינו כיין הטוב לכל אחד מהדרכים הנאמרי' ע"כ אנו משיבים ואומרי' הולך לדודי כו' ויהיה הולך צווי כמו בדברי רז"ל הולך גט זה לאשתי כאומר הוליך במשקל הורד עדיך והענין הלא אמרת דודי לי שהלואי יהיה חכי מוכן לטעום ולשאוב מפנימיות ועצם התורה כעריבות יין הטוב שאדרבא ארבה ולא אסור מנקודת האמת אל פניות בלתי טובות כשכור ועשה בא למען שמך והולך את אשר אמוץ מתורתך לדודי שתשים בלבי יהיה לשם דודי למישרים ולא לנטיה ימין ושמאל אל שום פניה ולא יהיה כמו זר נחשב לדודי כי הלא הוא דובב שפתי ישנים הם ישני עפר ששפתותם דובבות בקבר כמאמרם ז"ל וענינו לומר ק"ו מי שדובב את הדומה ע"י כח אלהי הדבק בתורה שהשמיע הצדיק המת ההוא בסיני לא יוליך וימשוך תורתנו שנלמוד הדבקה בו ית' אל עצמו בהיותנו בחיים שנשמת אל בקרבנו חצובה מתחת כסא הכבוד יהיה בעזרנו להוליכה אל דודי למישרים:
עוד יתכן בהמשך הכתובים זאת קומתך כו' לתת דופי במניחים חיי עולם ובילדי אריסטו ישפיקו חכמות אשר שנא ה' בשומם עיקרי הדת נתונים נתונים תחת היקשי שכליהם ותולדות כזביהם כי מגפן סדום שרשי עיקריהם ומורם מהם כיוצא בהם ישלחו פארות קציריהם ואשכלות מרורות פירותיהם ופירי פירותיהם כי מי שלח ידו בעמקה ונקה בהדבק בידו מאומה מן החרם אשר תצודם למדחפות ויהיה לחרפות ואחד מני אלף קדוש יאמר לו אשר נכנס בשלום ויצא בשלום והנה הרשת פרושה אשר תצוד ציד אנשי לבב ללכת אחרי החכמה זרה הלא היא כי נופת תטופנה טעמיה והקשיה ותולדותיה וחדודי חרש חכמת לבב אנוש ערבים לשומעיהם בראשונה ואחריתה מרה כלענה כי כל ערבותה אינני רק בחיצוניתה אך הבא אל תוכה יטמא כן פני הראות חיצוניתה כי התחלותיה טובות למראה ופנימיתה מר ממות כמרור זה שתחלתו רך וסופו קשה וכמקרה אוכל פרי התמר גם הוא יקרנו אשר אם יאכל איש ברו ותוכו יזרוק ויערב לו אך אם יתן איש אותו כאשר הוא תוך פיו וילעוס אותו בין שניו למוץ תוכו אגב חצוניותו ישתברו שניו ומתלעותיו ולא יהנה לא מזה ולא מזה כן הדבר הזה כי התחלות חיצונית החכמה הזרה יערבו בצד מה אך אין תוכה כברה כ"א קשה כשאול כענין גרעין התמרה כי קשה הוא ואינו ככל יתר גרעיני פירות שיש אוכל בקרבו כ"א כלו עץ יבש כן החכמה ההיא קלת האיכות ורבת המהומה ועליה פקח עיניו שלמה בחכמתו ורוח קדשו במקראי קדש אלה באומרו זאת קומתך כו' לומר הלא שבחתי כל שיעור קומתך מכף רגל ועד ראש מפסוק מה יפו פעמיך כו' עד ראשך עליך ככרמל כו' אבל כל אבריך הם משל כל אבר ואבר אל בחינת סוג שלומי אמוני ישראל בחלקי מעשיהם הטובים באופן שיחד כלם המה כללו יופיך וזהו זאת קומתך שהוא הכוללת דמתה לתמר כי כלם צדיקים כד"א צדיק כתמר יפרח אך דע איפא כי כאשר הנמשלים לשדיך כי תינק שהם בעלי החכמה אם הם דומים לאשכלות התמר שהיא הפרי כי כן יעסקו במה שחצוניותה מתוק ותוכה קשה כפרי אשכלות התמר אמרתי אני בלבי אעלה בתמר לחול על כל חלקי סוגי אנשי מעשה הנז' בקומתך שדמתה לתמר אך אוחזה בסנסניו כי קצף חכמת הטעות ההוא אשליך על גדולי הדור כסנסנים שהם הגבוהים אוחזה בהם מן העולם על שלא מיחו ושמא תאמרו כי תחת אחת משלש יתנו חלק אל הזרה ההיא. א' כי יבינו כל ענייניה מה שאין כן התורה אלהית כי להיותה מאתו יתברך לא יוכל איש לעמוד על בוריין של דברים כי נעלמה מעיני כל חי. ב' כי יאמר איש חלילה לי לעשות עיקר ממנה רק אבחר דרכה להריח בה לראות מה טובה למען יגדיל תורה ויאדיר ערכ' בעיני אין תורה ניכר אלא מתוך חושך הזרה כי אעמיק ארחיב בה עד אגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואשיתה בתה עד שכל עוב' עליה ישום וישרוק יניע עצמו ממנה. ג' לטעום מחדודיה לימוד שכלי בחידודים וחריפות השמר פן ואל תעשה ודבר הרע הזה כי תחת שלש אלה רגזה ארץ כי הא' אשר תבחר ותקרב על היות הסתר דבר בתורת האמת אל תשית לב כי הלא אין הסתרה רק עד תייגע בה ותעשה דדי בתוליה כי אז יערה עליך רוח ממרום עד תמוצו מזיו כבודה כי הלא כענבי הגפן תדמה כי כאשר ימצא התירוש באשכול ענבים ואין מבדיל ומונע רק הזג הדק ומכסה אותו וכאשר ידרוך הדורך או ימוץ המוצץ בו קליפתו יוסר ותוכו יאכל עד תומו ואין מעכב כן הדבר הזה כי אשר נעלם דבר בה מעניינו תורת ה' אם ישים לבו לטרוח ולעמול בו בטוב שכלו אלהים יופיע עליו משפע תורתו ודעת קדושים ימצא וזה מאמר הכתוב מה לך אל הדומה לתמר שברה מתוק ותוכה קשה שיהיו שדיך כאשכלות התמר ויהו נא שדיך כאשכלות הגפן הן חכמות התורה כ"א תמוץ דדי תורת האמת אני מבטיחך כי השג תשיג מיד ותמצא חכמה ותמצא בינה כאשר ימצא התירוש באשכול כי לא יקשה ממך מכסה העלם השגת הדבר מאשר יקשה זג הענבים לדורך או מוצץ אותם ואם חפצת בזרה להריח בה טוב לך כי תריח בתורת ה' עד בואך עד מתכונתה כי יהי' ריח אפך כתפוחים שאגב ריח הטוב גם בו טוב טעם וגם לא יבצר ממך מאכלה שהיא הנאה לנפש כריח התפוח שהוא דבר שהנפש נהנית ממנו וגם לגוף שהוא טוב ממשיי כאכילת התפוח מה שאין כן בהריחך ריח הזרה כי מנפש ועד בשר יכלך כי לא תעצ' כח להמלט מבאוש צחנת' ככתוב אצלנו על פסוק ואחריתה כו' חדה כחרב פיות וגם מן השלישית ברוח תברח שהיא להטעים חיך שכלך מחידודיה כי לבונה קודם לחידודה ושכלך תמלא חדודים ונפשך ובשרך יעשו חידודין חידודין כי ירחיקוך מאחרי ה' ומכל דרכי תורתו ויצר לך בעולם הזה ובעולם הבא מה שאין כן חדודי תורת ה' תמימה כי בה תכניע יצרך ותישרך להתנהג בחסידות מנפש ועד בשר עד היות גם גופך ובשרך אחרי מותך מתענגים בתורה אשר עסקת פה כי יהיו שפתותיך דובבת בקבר וזהו וחכך אשר יטעם מהתורה שהיה כאשכלות הגפן יהיה לך כיין הטוב הוא הקדוש הבלתי משכר מה שאין כן יין הנכריה כי תשכרך וינע ראשך ושכלך מהאמת חלילה כי תהיה נבוך בעקרי הדת כשוכב בלב ים וכשוכב בראש חבל ועוד תעשה לך התורה הקדושה כי יטעם חכך ממנה כי יהיה חכך טועם והולך לדודי למישרים כי תביאך דודי מה שתטעם מהתורה למישרים שהוא למדת חסידות כמאמר' ז"ל ועשית הישר והטוב זו לפנים משורת הדין והפך הזרה כי תרפה ידיך ממצות ה' עד תתפקר ותתמכר לעשות הרע בעיני ה' ולא עוד כי אם יין הטוב של התורה גם את בשרך יענג כדשן בשכבך בקבר וזהו דובב שפתי ישנים כי שפתותיו דובבות בקבר הפך אשר בחכמות אריסטו ישפיקו כי למעצבה ישכבון כי יסורו מאחרי ה' חלילה:
אני לדודי כו' כשמוע כ"י את כל התשוקה העצומה אשר לה' אלהינו שנשוב אליו ונדבק בו יתברך ככל הכתוב בכל מאמריו עד כה השיבה כמתמיה על הדבר ותאמר אני לדודי כו' לומר אויה לי כי כל החשק הגדול אשר היה ראוי יהיה לי לידבק בו ית' נהפוך כי אדרבא לו ית' החשק לידבק בי יותר מאשר לי לידבק בו וזהו אני לדודי ועלי תשוקתו לו' הלא מן הפלא הוא אשר נפלאתה אהבתך לנו כי הלא טבע החלק להשתוקק ולהדבק אחר הכל וזרוק חוטרא לאוירא אעיקרא קאי ואם יזרוק איש אבן למעלה תמהר תשיב אל יסודה למטה לארץ ובהכבות הנר השלהבת עולה אל יסודה העליון הוא יסוד האש ולפ"ז למה שנפשותינו חלק אלוה ממעל הנה מהראוי יהיו שואבות ושואפת ומשתוקקת אל הכל היא שכינתו ית' כי המה החלק והוא יתברך הכל ותהי להפך כי עם שאני לדודי שאני חלק ממנו כי הוא הכל עכ"ז במקום היות עליו ית' תשוקתי נהפוך הוא כי עלי היא תשוקתו שכל תשוקתו ית' הוא לידבק בי וכמרז"ל משנברא העילם נתאוה הקב"ה שתהיה דירתו בתחתונים ומה ערבו דבריהם שלא אמרו שיהיה לו דירה למטה כ"א בתחתונים כי לומר כי לא על הארץ חשק רק באנשים כי היכל ה' המה וז"א בתחתונים ואנא אלהי אל תאשימני על העדר תשוקתי לידבק בך ובתורתך תמיד כי הלא טרדות עול הגלות ובקשות מזונות מעכבות בידינו מהיות כל ישענו וכל חפץ הדבק בך ובתורתך ומצותיך והשלך כל מילי דעלמא אחרי גוינו ומי יתן תנסה נא ה' ולכה דודי לפנינו כאשר הלכת לפנינו בצאתנו ממצרים כד"א וה' הולך לפניהם יומם כו' נצא מבין העו"ג השדה שנהיה משוללי עול הגליות כמאז גם משוללי עול בקשת מזונות כי נלינה בכפרים הם גרעיני המן שהיתה בכל לינה שכבת הטל דק ככפור על הארץ וזהו נלינה שתהיה לינתינו בכפרים כד"א דק ככפור שיקרא לקיבוץ הגרגירים כפרים ואז כל חפצך נעשה כי לא נטפל רק בחפצי שמים מאשמורת הבקר נשכימה לכרמים הם בתי כנסיות וב"מ וישיבות הנקראים כרמים כמארז"ל על נכנסו לכרם ביבנה שהם ת"ח שהם יושבים שורות שורות ככרם וכל מה שנטפל יהיה לשית לב ולחפש אם פרחה הגפן אם נתחדשו חדושי תורה או עסק מצות לשמוע ולעשות וזהו אם פרחה הגפן אם הפריחו ישראל הנקראי' גפן קדושים בתורה וכן אם פתח הסמדר הם תינוקות של בית רבן שהם עדיין סמדר אם פתח ונתפקחו להגדיל בתורה להעלותם ממדרגת ידיעה אל גדולה הימנה וכן נטפל לבקר אם הנצו הרמונים הם התלמידים שחכמתם אשר למדום כנוסה בתוכם כרמונים ונטפל ונראה אם הנצו דבר מתוך דברי חכמתם אשר בקרבם ברוח מבינתם. כלל הדברים כי שם אתן את דודי אשר לי בכח בקרבי ואוציאם בפועל ואתנה לך ולא לזרים אתך כאשר בהיות עלי טרדות מזון כמדובר שצריך לתת חלק לזולתך והיו דודי לך בכח ולא בפועל:
הדודאים נתנו ריח כו' אומר' כ"י ידענו ה' כי מה שתמנע מהדבק בנו הלא הוא על שלא פתחנו מאלינו פתח במסך העונות המבדיל בינינו לבינך ולמה לא תשי' לבך ה' אלהינו אל כל הזכיות אשר סגלנו כנודע כי אפי' רקנים שבישראל מלאים מצות כרמון ומה גם השלמים צדיקים וחסידים וזכיות קדומים מקדמונינו שכלם מעוכבים מלעמוד לנו עד יפתח שער במסך המבדיל מעין שכר המצות שלא תקבלנו הנפש בעלותה למעלה עד נקות כל אשמותיה תחלה כנודע כן כל זכיותינו וזכיות אבותינו הם כעל הפתח ממתינים להאי' לנו בהפתחם פתח אשר נפתח והביט' עלינו בעין חמלתך ולא יקלו כל הזכיות האלו לפניך מערך דודאי ראובן כי הלא הדודאי' של לאה נתנו ריח שבמעט דודאי' שכרה את יעקב אשר השכינ' תמיד עמו ומשכ' את השכינ' אליה כמרז"ל וישכב עמה בליל' הוא כד"א והוא אסור בזיקים ויצא משם יששכר הנותן ריח ריבוי תורתו בעולם באשר ה' אתו והיתכן שהדודאים קלי הערך הספיקו לתת ריח והועילה למושכך אחריה שע"כ נתנו ריח ויצא טבעה של תורת יששכר בעולם אנו שעל פתחינו אשר יפתח במסך הנז' כל מגדים הם זכיות שרפי קדש הנעשי' ע"י התורה ומצות שסיגלנו למעלה בשמים חדשים גם ישנים מקדמונינו שבפתוח מיד הם מוכנים האם ימעטו לפניך הדודאי' ההם שלא תעשה בגינם לקדם פנינו לפתוח לפנינו השער ההוא ולא תיחל עד נפתח אנחנו או לדבקנו בתורתיך עד תושרש בנו עד שהשער ההוא יפתח לפנינו.
ענין הפתחים הנז' באו' ועל פתחינו יובן עם מז"ל שהעה"ז נברא בה"א שהוא דומה לאכסדר' כו' ומ"ט תלי ירך דה"א רמז לבעלי תשובה ולעיילי מתתא לא אסתייעה מלתא הנה יש פתחים שנים א' שעל ירכה דה"א וא' מלמטה ועל היות שניהם במציאות כלל אותם ואמר ועל פתחינו על הדרך עצמו שכתבנו ואמנם המגדים והזכיות הם חדשים מדורתינו אלה גם ישנים מהדורות הקודמים וסיימה אמריה ותאמר דודי צפנתי לך לומר אם תעננו אלהינו כי אין זה ק"ו כי לא שכירות ומציאו' הדודאים נתנו הריח ההוא מדבקותו יתברך והתורה שנמשכה ממנו רק שזכות דבקות לאה עם יעקב ההוא ולהבנות אז יותר ממנו עשתה זאת והוא יתברך מצפוני לבה ראה ויאשר' על דרך מעשה דרשב"י במדרש חזית על פסוק נגילה ונשמחה בך מהאשה שחשקה בבעלה לבלתי התגרש ממנו זכתה להבנות ממנו וזה לשון המאמר מעשה בצידן באחד ששהה עשר שנים עם אשתו ולא ילדה אתין גבי רשב"י בעיין למשתבקא דין מן דין אמר להון חייכון כשם שנזדוגתם זה לזה במאכל ובמשתה כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה הלכו כדבריו ועשו לעצמן יום טוב וסעודה גדולה ושכרתו יותר מדאי כיון שנתיישבה דעתו עליו אמר לה בתי ראי כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך מה עשתה היא לאחר שיישן רמזה לעבדיה ולשפחותי' ואמרי להם שאוהו במט' וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא בחצי הלילה ננער משנתיה כיון דפג חמרי' אמר לה בתי היכן אני נתון אמרה ליה בבית אבא אמר לה מה לי לבית אביך ואמר' ליה לא כך אמרת לי בערב כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבי' אביך אין חפץ טוב לי בעי' יות' ממך הלכו להם אצל רשב"י ועמד והתפלל עליהם ונפקדו ללמדך מה הקב"ה פוקד עקרו' אף צדיקים פוקדים עקרות והרי דברים ק"ו ומה אם ב"ו על שאמר לב"ו שכמותו אין לי חפץ בעולם טוב ממך נפקדו ישראל המחכים לישועת הקב"ה בכל יום ואומרים אין לנו חפץ בעולם אלא אתה עאכ"ו הנה כי נשאו ז"ל ק"ו ומה אם על שדבקה בבעל' כך אנו שדבקנו בהקב"ה עאכ"ו ע"כ יתכן פה כי אומר' כנסת ישראל אם על זאת זכתה לאה על שנדבק לבה ביעקב על שהוא קרוב אל השכינה מק"ו הוא שתעשה בגיני כי הלא דודי צפנתי לך אם מי שצפנה את בעלה כך מי שצפנה אותך כמוני ממש על אחת כמה וכמה והוא הק"ו עצמו שנשאו במדרש כנזכר וזהו דודי צפנתי לך:
